על פי חוק הירושה , (סעיף 28) הצוואה הינה מעשה אישי ונעשית ע"י המצווה עצמו. כתוצאה מכך, הוראת צוואה התלויה באדם אחר (שאינו המצווה) – בטלה. היינו; המוריש בעצמו צריך לקבוע בצוואתו מי יהיו הזוכים בעזבונו, ומה החלק היחסי בו יזכה כל אחד מהם ואינו יכול להטיל על אדם אחר לקבוע זאת.
לכלל זה ישנו חריג (סעיף 29 לחוק הירושה) ולפיו אם המצווה מציין בצוואה אנשים שמתוכם יש לבחור זוכה, או נכסים שמתוכם יש לבחור מנה, רשאי לבוחרם אדם שהמצווה קבעו לכך בצוואתו. היינו; אם המוריש ציין בצוואתו קבוצת אנשים שמתוכם יש לבחור זוכה, או קבוצת נכסים שמתוכם יש לבחור נכס, הוא רשאי להטיל את מלאכת הבחירה על אדם אחר.
בפסיקה נקבע שהצוואה צריכה להיות ברורה ומפורטת, באופן שהמוריש יציין את שם הקבוצה מתוכה ייבחר הזוכה.
הגדרה כללית מדי או לא ברורה של הקבוצה, גורמת לכך שלמקבל ההרשאה אין הוראות ברורות והוא צריך להשתמש בשיקול דעתו, ואזי ההוראה אינה של המצווה עצמו והיא בטלה.
בפס"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א (מיום 9.5.10), בפני כב' השופטת טובה סיוון, (בת"ע 106791-07), נדונה הוראת צוואה של מנוחה אשר קבעה שכספים מסויימים יחולקו "בין מספר ארגוני נכים בישראל. זהות הארגונים ואופן חלוקת הכספים ביניהם ייקבעו ע"י מנהל העזבון על פי שיקול דעתו". כב' ביהמ"ש קבע כי הקבוצה "ארגוני הנכים בישראל" הינה קבוצה מוגדרת ומתוחמת, ברורה ומפורטת דיה, ועל כן הוראת הצוואה בעניין זה תקפה, ומנהל העזבון יחליט כיצד תבוצע החלוקה בין ארגוני הנכים, וכמה יקבל כל ארגון.
