על פי החוק, אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים על פי הדין האישי החל עליו. הדין האישי החל על יהודים הוא דין תורה. אין קשר בין חובת הבעל למזונות אשתו, לבין חובתו למזונות ילדים . החיוב למזונות הילדים הוא מתוקף האבהות ולא מתוקף הנישואין.
הדין העברי מחלק את החיוב ל-4 קבוצות גיל:
קטני קטנים – עד גיל 6
גיל 6 עד בר/בת מצווה
גיל בר מצוה עד גיל 15
גיל 15 עד 18.
כיום אין משמעות מעשית להבדלים בין 3 הקבוצות הראשונות. הכלל הוא כי עד גיל 15 חייב האב בחיוב לצרכים ההכרחיים של הילדים, ובשאר צרכיהם חייב מדין צדקה (בהתאם להכנסתו וגם האם חייבת בצרכים אלו)
מגיל 15-18 – מקור החיוב הוא מדין צדקה. לכן לדוגמא אם הבן מפרנס את עצמו, לא יהיה חיוב על האב.
המשמעות העיקרית להבדל בין חיוב אבסולוטי לחיוב מדיני צדקה, הינו נושא השתתפות האם. החיובים האבסולוטיים יחולו על האב בכל מקרה ללא קשר להכנסות האם, ובחיובי הצדקה מתחשבים גם בהכנסות האם ובאפשרותה להשתתף בהוצאות אלו.
מהם צרכים הכרחיים? אין הגדרה חד משמעית. ישנם גם צרכים הכרחיים שהם ספציפיים לילד ספציפי (לדוגמא לילד בעל מגבלות)
בעקרון כאשר מדברים על צרכים הכרחיים, מתייחסים להוצאות הבסיסיות ההכרחיות: אוכל, ביגוד, והוצאות שוטפות (כ- 1,250 ₪ לחודש).
כאשר האם והילדים מתגוררים בדירה שכורה, פוסקים בנוסף הוצאות מדור אשר נקבעו בפסיקה כ- 33% לילד אחד, 40% לשני ילדים, 50% לשלושה ילדים ומעלה (מדובר על אחוזים מסכום דמי השכירות).
מזונות ילדים אינם ניתנים לכריכה בתביעת גירושין בבית הדין הרבני, וללא הסכמה הם ידונו בבית המשפט לענייני משפחה.
ילד מעל גיל 18 – על פי הפסיקה הנוהגת היום גם ילד שבגר זכאי למזונות מסויימים מאביו למשך תקופת גיוסו לצה"ל, בגובה שליש מסכום המזונות אותו קיבל כשהיה קטין.
עוד נוסיף כי בפסקי דין של בית המשפט העליון, ישנה נטיה לכיוון חלוקת נטל מזונות הילדים על שני ההורים, על פי הכנסותיהם. מגמה זו עדיין לא "חילחלה" לערכאות הנמוכות יותר.
