ישנן מספר דרכים לתקוף צוואה , ואחת מהם הינה על פי סעיף 30 (א) לחוק הירושה הקובע כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
קיימת חזקה של השפעה בלתי הוגנת כאשר קיימת תלות של המצווה בזולתו שהיא מקיפה ויסודית עד כדי כך שנשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של המצווה במה שנוגע ליחסים בינו ובין זולתו, ועל כן עשיית פעולה לטובתו של הזולת היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצידו.
ברם תתכן "השפעה בלתי הוגנת" גם כאשר אין מצב של תלות מקיפה ויסודית.
הפסיקה מצביעה על ארבעה אלמנטים מצטברים לקביעה האם מדובר בהשפעה בלתי הוגנת:
- שמדובר במצווה הנתון להשפעה.
- מדובר בנהנה שהיתה לו אפשרות להפעיל על המצווה השפעה בלתי הוגנת.
- מדובר בנהנה שהיו לו האמצעים להפעיל השפעה בלתי הוגנת.
- הצוואה נחזית להיות תוצאה של השפעה בלתי הוגנת.
בית המשפט בוחן כל מקרה ומקרה לגופו ובין השאר בודק האם המצווה היה עצמאי במועד הסמוך לעריכת הצוואה, האם הוא היה תלוי בסיוע של אחרים ומה היקף התלות והסיוע, קשרי המצווה עם אחרים (אם היה מבודד ומנותק מאחרים, הדבר מגביר את תלותו של המצווה בנהנה), ומעורבות הנהנה בעריכת הצוואה.
חשוב להדגיש כי גם אם המצווה היה כשיר מבחינה מנטלית להבין בטיבה של צוואה, הרי שהדבר אינו שולל קיום השפעה בלתי הוגנת, ויתכן שאדם צלול לחלוטין יכתוב צוואה מסויימת לאור השפעה ותלות שלו באדם אחר, ועל כן הוראות הסעיפים הנגועים בהשפעה בלתי הוגנת יפסלו.
בסופו של דבר, כל מקרה יבחן לגופו, וכאשר ביהמ"ש יגיע למסקנה שבנסיבות הענין היתה השפעה של הנהנה על המצווה, וכי ישנו אלמנט "בלתי הוגן" (אשר אף עשוי להיות מוסק מתוצאת הצוואה, כגון במקרה של צוואה "מפלה" באופן בלתי מוסבר) אזי הצוואה (או הוראה מהוראותיה) תבוטל.
(להרחבה ולדוגמא, ראה מאמר המסקר פס"ד בו ביהמ"ש ביטל הוראות צוואה עקב השפעה בלתי הוגנת).
