על פי חוק הירושה , (סעיף 28) הצוואה הינה מעשה אישי ונעשית ע"י המצווה עצמו. כתוצאה מכך, הוראת צוואה התלויה באדם אחר (שאינו המצווה) – בטלה. היינו; המוריש בעצמו צריך לקבוע בצוואתו מי יהיו הזוכים בעזבונו, ומה החלק היחסי בו יזכה כל אחד מהם ואינו יכול להטיל על אדם אחר לקבוע זאת. לכלל זה
לא בכל מקרה בו יתברר כי נתגלו פגמים ב צוואה יורה ביהמ"ש בהכרח על ביטולה. כידוע, הכלל המנחה הוא כי: "מצווה לקיים דברי המת". על כן, ככלל בית המשפט יטה לכבד את רצונו של המנוח ויימנע מביטול/שינוי של צוואתו. ואולם, במקרים מסוימים מתגלים פגמים בצוואה אשר עלולים להביא לתוצאה הקשה של ביטול הצוואה (כגון במקרה
ישנם מספר סוגים של צוואות המפורטים בחוק הירושה. צוואה בכתב יד- בניגוד לדעה הרווחת, ניתן לערוך צוואה מחייבת שתהיה כתובה כולה בכתב ידו של המצווה. סוג זה של צוואה הוסדר במסגרת סעיף 19 לחוק הירושה :" צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תשא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו. " שלושת המרכיבים: צוואה כתובה
סעיף 30 (ב) לחוק הירושה קובע כדלקמן: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות- אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אילמלא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי אפשר לעשות כן-בטלה הוראת הצוואה" היינו, ישנה אפשרות לבטל צוואה או לשנותה במידה וברור שהמצווה ערך אותה מתוך טעות. גם הוראת
ישנן מספר דרכים לתקוף צוואה , ואחת מהם הינה על פי סעיף 30 (א) לחוק הירושה הקובע כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה". קיימת חזקה של השפעה בלתי הוגנת כאשר קיימת תלות של המצווה בזולתו שהיא מקיפה ויסודית עד כדי כך שנשלל רצונו החופשי והבלתי
